אברהם "רומק" בוסק נולד בשנת 1906 בקרקוב לאביו זכריה בוסק ואמו רבקה בוסק לבית בלייכר. כך מתאר אותו מאיר בוסאק בספרו "בין צללי עיר": 

"דודי אברהם, היה בחור יפה מאד — תמיר, שחור עינים ושחמחם, ספורטאי מקבוצת הכדורגל ״קדימה״, חבר האירגון הציוני ״מרכז הצעירים״. הוא הופיע בתיאטרון חובבים ביידיש ואף ניסה לשלוח ידו בכתיבה ספרותית. במחנה פלאשוב כתב יומן והסתירו באדמה. אחרי המלחמה נמצא היומן על ידי אחי יוסף ופורסם ב"ילקוט מורשת״ חוב׳ ל״ח, ואח״כ בספרו של אחי יוסף — ״והאיל לא נאחז בסבך״. 

בבואי יום אחד ממחנה יול״ג לגטו קרקוב, דיברתי עם אברהם. הוא סיפר לי על מבוכתו הרבה — הנה כומר אחד מוכן לקחת את שני ילדיו ולהצילם במנזר ולו, לאברהם, יש כל מיני מעצורים נפשיים. אמרתי, שעליו למסור את הילדים להצלה. — אין לי כוח להפרד מהם… — השיב. אותה שעה זכרתי — לפני 17 שנים והוא, אברהם, רצה לעלות לארץ. היה בן 20 . בבית לא הרשו לו. סבא וסבתא התחננו לפניו, שלא יצא מהבית. הוא ברח ל"הכשרה״ לקראת עליה. כשלושה שבועות היה שם. אבי, אחיו הבכור, נסע אליו להחזירו ולא הצליח. והנה הסבתא חלתה. נתגלתה אצלה סוכרת. סבא נסע אל בנו הצעיר שב"הכשרה״. גילה לו, שלפי הרופאים מחלת הסבתא באה מצער. אברהם חזר. בשומעי אז בגטו את דבריו ולבטיו זכרתי וחשבתי — אילו יכלו הוריו להפרד ממנו, לא היה הוא עתה בתוך הגיהנום. לא גיליתי לו מחשבותי רק חזרתי: עליך להוציא את הילדים מהגטו…  ואז אמר: אבל זה למנזר… ואם לא אשאר בחיים ולא יישארו גם אחרים ממשפחתנו, אז הם — גויים…לא מסר את הילדים. כל משפחתו נספתה.