מאיר בוסאק Meir Bossak

דודנו מאיר בוסק היה היסטוריון סופר ומשורר. יצירתו ענפה ונוגעת להיסטוריה של יהודי קרקוב לשבר של השואה ולבנינה של מדינת ישראל בארץ ישראל. 

בעמוד זה נביא מיצירתו ותעוד חייו, תקציר ניתן למצוא בערך מאיר בוסאק בויקיפדיה.

להלן המבוא שכתבנו להוצאה המחודשת של ספרו "בין צללי עיר":

כשדודנו מאיר בוסאק הילך ברחובות תל־אביב, נראה לעוברים ושבים איש מכובד, מהלך בצעד איטי, לבוש לרוב בחליפה ולעיניו משקפים עבים. ודאי לא נראה כאחד מה"צברים" ילידי הארץ ויש שיאמרו כי נראה שבא הישר מרחובות קרקוב לתל־אביב הלוהטת. דודנו מאיר לא הרבה לחייך, אם כי בהחלט צחק וידע לצחוק. לא נדע מה השרה על פניו דוֹק של רצינות ואולי עצבות. האם היה זה זיכרון־מה שאבד? האם היתה זו השליחות שהטילה עליו ההיסטוריה לתעד ולהביע את שעבר עליו ועל עמו, עמנו, בזמן השואה? או אולי היה זה השוני בין החיים שחלם לעצמו לבין התגשמותם כאן בישראל? לא נדע.

אולם לא תמיד נראו כך פני הדברים. בהיותו נער בן 17 בלבד, כתב מאיר בוסאק בעברית, את ספר שיריו הראשון "בנגֹה הסנה" שכולו געגוע לארץ ישראל הזוהרת ולשמיה התכולים. הוא היה פעיל בתנועת הנוער, מעורב בחיי הצעירים, קשוב לדופק־לבה של העיר ומרותק בחקירותיו על עברה של הקהילה היהודית בקרקוב. 

להסתובב עם שם המשפחה בוסק, או בוסאק כפי שבחר מאיר בוסאק לאיית, כאן בישראל, משמעותו לפגוש ברבים רבים מתלמידיו שלמדו בתיכון "דה שליט", ברחובות. "איך אמרת קוראים לך? בוסאק? כן, היה לי מורה כזה בתיכון". רבים כל כך זוכרים אותו ורבים מהם מוקירים את האיש המיוחד, האינטלקטואל רחב היריעה והאופקים. אבינו יוסף בוסק ז"ל היה קשור לאחיו הגדול מאיר בעבותות אהבה וכבוד, כמו גם אחותם, דודתנו, לושה שוורץ לבית בוסק. לא חלף שבוע בו לא נפגשו האחים וכמעט לא עבר יום בו לא שוחחו בטלפון על עניני משפחה, ספרות, קרקוב ועוד. לא הכל הבנו ולצערנו לא תמיד הקשבנו, כדרכם של צעירים. 

בחרנו להוסיף ל"בין צללי עיר" את הפואמה "ממעמקים", אשר נכתבה על־ידי מאיר בוסאק בהיותו אסיר במחנה הריכוז פלאשוב. רבות דובר ונכתב על פואמה זו הזועקת את זעקת היהודי המאמין ממעמקיה האפלים של תקופת השואה והיא עדיין מרטיטה את לב הקורא. לדודנו מאיר ולאשתו לושה־שרה לא היו ילדים, אולם אוצר המופת שהשאיר לנו מאיר בדמות כתביו ושיריו ממשיך להאיר את העבר ואת העתיד.

באהבה וגעגוע, המשפחה.